חרבין- ימים של אור

פרקי מסע לצפון מזרח סין- חורף 2013

 

חרבין. כל הסופרלטיבים שהענקתי לעירי טיאנג'ין על כך ש"כאן קר" מתגמדים ובטלים לעומת מה ששורר שם. לפתע לבוש הכולל רק חולצה, פליז ומעיל, כמו כאן, מרגיש קליל על הגוף. אם רבים במערב מדמיינים את סין, למרות שהיא הרבה הרבה יותר מכך, בתור "הסיני בשדה האורז", אז בחרבין הרגשתי כמו שמדמיינים את "רוסיה".

לאורך נסיעת הלילה ברכבת נערם קרח שחדר מחוץ לדלת וחסם אותה. עוד לפני שהספקתי לחזור עם המצלמה, כבר סילק זאת סדרן זריז. מייק, סיני הלומד בארה"ב ובא לביקור מולדת, קפץ להתמתח באחת העצירות ואמר קצרות: מאוד קר בחוץ.

לקראת הירידה התכוננתי. התלבשתי כמו שאמי הייתה מלבישה אותי לגן בחורף הירושלמי העז, ומאז לא התלבשתי באופן הזה שוב. חולצה אחת בתוך הגטקס, השנייה גם, סוודר בתוך הטרנינג, פליז בתוך הג'ינס, מעיל, צעיף, חם צוואר, כובע גרב, מחמם אזניים, כפפות, עוד זוג כפפות. אני מוכן. יצאתי ולרגע אחד עברה בי מחשבה חוטאת שבטיאנג'ין בעצם קר יותר. 

והרי התחזית- today's high- minus 23. today's low- minus 34.

אם תהיתם אם יש הבדל בין מינוס 5 למינוס 20, או בין מינוס 20 למינוס 30, אז יש. כמה תרמילאים סינים גורמים לי להרגיש רע, שאני לא עולה עוד יותר צפונה, לעיירה Mohe הסמוכה מרחק 20 שעות ברכבת, על גבול רוסיה, שם כבר מינוס 40.

בחוץ שלג, שבעצמו הופך לקרח, שבעצמו הופך לקמחי משהו, ומפוצפץ תחת רגלי העוברים והשבים, ההולכים בהליכה מתנדנדת, פינגווינית למדי. אני גולש על הרחוב, נפעם מהפסלים בכל פינה. חושך כבר ב-16:30. ארץ צפונית בחורף. הכי גרוע זה באצבעות הרגליים, ואני מתנחם בעובדה שאמנם הן כואבות מאוד, אבל לפחות אני מרגיש אותן. אני ניצל בזכות המצאת המאה, מדבקות חימום. אני מדביק על הגרב, מוסיף עוד שני זוגות גרביים, וחוזר לצעוד.

 

שבוע לפני כן חג המולד בטיאנג'ין. הלכתי לכנסייה שבקצה רחוב בינגחונג המקסים. הפתעה. הגישה מהרחוב לכנסייה חסומה. לעולם לא תבין עד הסוף איך הסינים פועלים. הייתכן והם מתנגדים לקיום המיסה? בסין, כמו בסין, רק רוצים לתמרן ולתעל את האנשים כפי שנח להם. מי שלא צריך להיות שם, מי שלא באמת חשוב לו להגיע, אלא סתם עבר ברחוב והסתקרן, שימשיך הלאה. נכנסתי לחנות הבגדים, עקפתי את המחסום מהיציאה האחורית, ונכנסתי. אתה מאמין? שואל אותי הסיני החוסם את הכניסה. בוודאי שמאמין, אני עונה, ואף ספק מצטלב (סלח לי אבי כי חטאתי), על מנת להיכנס. אילו כל סיני נוצרי יעלה לרגל לארץ, בהחלט תורגש המגמה. המיסה של המערביים מתקיימת על ידי כומר סרי-לנקי, לידו כמה נזירים. בסיומה שרו כמה קנייתים ממקהלת האוניברסיטה של ניירובי, חלקם לומדים איתי, שירי חג. 

שבוע קודם חנוכה בבית ישראלי הגר בעיר. אחת האורחות, סינית הנשואה ליהודי אמריקאי, הביאה את חברתה, עיתונאית מקומית אשר כתבה ספר על יהודי טיאנג'ין. בין אלו שנמלטו מהפרעות ברוסיה לחרבין הקפואה לאלו שנמלטו מאירופה הבוערת במלחמת העולם לשנגחאי. חנוכה בסינית שמו "חג האור", או אם תרצו "חג האור ועוד אור". חושך מוקדם. לא לחינם נבחרו חנוכה, חג המולד, וגם פסטיבל הקרח, כחגים של אור. הכומר בכנסייה נתן את דרשתו על הפסוק המהווה את הבסיס לנצרות כולה. והנה העלמה הרה, ויולדת בן, וקראתם שמו עמנואל. יהא האל עימכם, בתוככם, ויאיר את לבכם. לחברי השמנמן בעל המסעדה מתחת לבית הבאתי במתנה חנוכייה, אולי תהיה לו לשימוש.

 

בתמונות:

- פסטיבל הקרח. קרח הרי לא חסר. לא הייתי רוצה לעבוד בתור פָסל. עולם אגדות, מואר, צבעוני ומנגן, הירח המלא בדיוק זורח ומוסיף תמונה מושלמת. אולי קצת קיטש, אך בקרח גם הגדרת הקיטש משתנה. פסל של angry birds, the vioce,  גנגנאם סטייל, מקדש סיני, פטריות, והרבה מגדלים. פסל ענק של בודהא קפוא.

תרשו לי רגע להתעכב על רעיון החולפיות הדומיננטי בבודהיזם. וכי מה יותר חולף מפסל, עליו טרח הפָסל, ואשר ישרוד חודשיים, שלושה, ארבעה לכל היותר, עד אשר הטמפרטורות יאמירו, יעברו בחזרה את האפס, והפסל כולו יימס, עד השנה הבאה? אני חושב על הסינים בפארקים בבייג'ינג הטורחים על קליגרפיה הנכתבת במים.

- הגסטהאוס בו ישנתי. זהו בית הכנסת היהודי העתיק בחרבין, אשר הוסב להוסטל. היחס של החרבינים להיסטוריה היהודית של העיר מהמם. לוחות זיכרון על כל אתר, בסינית, אנגלית ועברית. בצמוד התיכון היהודי. בית הכנסת השני הוסב למוזיאון, ובו סיפור היהודים, ותרומתם לכלכלת העיר. בעיניי זהו גם מוזיאון להנצחת ה"פרושמיות" הסינית. הם כה גאים בפרק זה של ההיסטוריה, והרי כבר עשרות פעמים ניהלתי את הדו-שיח הבא עם נהג המונית- "יהודים? מאוד חכמים!". כל מה שהאנטישמים אומרים, אומרים הסינים, אבל הפוך. בגאווה, הערצה. היהודים חכמים, עשירים, בנקאים, זוכים בפרסי נובל, יודעים לעשות עסקים, קראתי את זה בספר, מרקס היה יהודי, גם איינשטיין, כל היהודים אחלה! (אגודל מורם למעלה).

- צילום של אהוד ועמרם אולמרט במוזיאון היהודי. סביהם של בני משפחת אולמרט היגרו לחרבין, הוריהם נולדו שם. חלק מבני המשפחה קבורים בבית העלמין של העיר.

- ארטיקים. הארטיק הרי לא יימס. פריזר יותר חם ממה שמתרחש בחוץ.

- דגים. גם הם לא יתקלקלו.

- לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?

 

​בארץ צפויה התקררות. 17 מעלות.