סין- ממדיניות הילד היחיד למדיניות שני הילדים

 

לאחרונה פורסם (אוקטובר 2015) על נסיגה של ממשלת סין ממדיניות הילד היחיד, ומתן היתר לכלל הזוגות במדינה להולדת ילד שני. הודעה זו זכתה לכותרות דרמטיות, אף על פי שכבר שנים רבות ניתנות הקלות למרבית הזוגות במדינה למתן ילד שני, והיתה זו רק שאלה של זמן עד שממשלת סין תיסוג בצורה רשמית ממדיניות זו. בנוסף, יש לזכור כי המעורבות המוחלטת של הממשל הסיני בנושא כה רגיש ואישי כצאצאים במשפחה לא השתנתה, מה שהשתנה הינו רק מספר הילדים.

בסקירה קצרה זו נציין את הגורמים שהובילו את ממשלת סין לנקוט במדיניות זו מלכתחילה, את הקשיים והבעיות שמדיניות זו עוררה לאורך השנים, ואת הסיבות מדוע בשנים האחרונות ממשלת סין נסוגה ממדיניות חריפה זו.

 

אוכלוסיית סין גדלה משנות החמישים של המאה העשרים ועד סוף שנות השבעים מסכום של כחצי מיליון נפש לכ-800 מיליון. גידול מואץ זה נבע כתוצאה מקמפיינים לעידוד הילודה בשנים אלו על ידי ההנהגה ומאו דזה-דונג, ומ"בייבי-בום" בשנות השישים. יתרה מכך, בשנת 1978 כ-65% מאוכלוסיית סין היתה תחת גיל 30. דמוגרפים רבים חזו פיצוץ אוכלוסין ורעב המוני במידה וגידול האוכלוסין יימשך. נוסף על כך, כלכלת סין היתה באותן שנים במצב רעוע (עוד על כלכלת סין כאן), ונשקף איום ממשי על צמיחת הכלכלה הסינית בנסיבות אלו.

סיבות אלו הובילו את ממשלת סין לקביעת מדיניות חריפה, והיא היתר להולדת ילד אחד בלבד למשפחה. מעניין לציין כי מדיניות זו הונהגה דווקא בתקופה בה חלו רפורמות כלכליות מרחיקות לכת (להבדיל מרפורמות פוליטיות), בה המדינה צעדה אל עבר כלכלה חופשית והתערבות פחותה בחיי הפרט, ומנגד הנהיגה מדיניות פיקוח רחבה בנושא רגיש ואינטימי כל כך כמספר הילדים.

מנהיגי המפלגה כולם היו מאוחדים בנושא זה. בתחומים אחרים נתגלעו חילוקי דעות בין המנהיגים, אך לא כאן. התפישה הייתה שגידול האוכלוסין הוא הסכנה הגדולה ביותר למודרניזציה ולצמיחה כלכלית. חילוקי הדעות היו רק בנוגע לחריפות אכיפתה, אך לא לגבי הרעיון הכללי. יש לציין כי רעיונות לגבי פיקוח על הילודה עלו כבר בשנות החמישים והשישים, כחלק מתפישה קומוניסטית בה יש לתכנן את הילודה ממש כפי שמתכננים את כמות הדגנים. דנג שיאו-פינג, מנהיג סין שהוביל את מדיניות הילד היחיד בסוף שנות השבעים, נשען על רעיונות קודמים אלו.  

כך, החל קמפיין אדיר לצורך הגבלת הילודה. כחלק ממדיניות זו, גיל הנישואין המותר בחוק הועלה, וקמפיינים עודדו זוגות לדחות כמה שיותר את הבאת ילדיהם לעולם. כמו כן ננקטו מספר צעדים חוקיים להגבלת הילודה. בערים למשל נשללו זכויות סוציאליות כגון סובסידיות עבור חינוך לילד הנוסף, שלילת תלושי מזון, זכות לדירה, קנסות כספיים או פיטורין במקרה בו ההורים מחזיקים במשרה ממשלתית. בכפר נפוצו הפקעות בתים ואדמות במקרה של חריגה. לחילופין, זוגות שעמדו בתקנות קיבלו סובסידיות שונות עבור ילדם.

 

בעיות אשר יצרה מדיניות הילד היחיד:

  1. בעיה דמוגרפית- נוצרה פירמידה דמוגרפית הפוכה, בה אחוז הזקנים באוכלוסייה הולך ועולה.

  2. בעיה כלכלית- כנגזרת ישירה של הסעיף הקודם, נוצר קושי ממשי לפרנס ולכלכל אחוז הולך וגובר זה של קשישים באוכלוסייה, וחוסר בידיים עובדות, בעיקר בכפרים.

  3. בעיה תרבותית- המדיניות עוררה התנגדות עזה, בעיקר בקרב האוכלוסייה הכפרית. נהוג, בעיקר באזורי הכפר, כי אשה עוזבת את ביתה לבית בעלה לאחר נישואיה, וכך לא נותר מאחור מי שידאג להוריה לעת זקנה. כמו כן, מסורתית סין הינה חברה משפחתית, ובן הוא הממשיך את מסורת האבות. (כך למשל, בשפה הסינית ישנן מילים שונות המתארות את מעמד בני המשפחה- ישנה מילה שונה ל"אח גדול" לעומת "אח קטן", דוד מצד האב לעומת דוד מצד האם ועוד)

  4. בעיה חברתית- בשנים הראשונות למדיניות בעיקר, נפוצו בסין מקרים קשים של הפלות מכוונות של בנות ואף מקרי זוועה אחרים, כגון חטיפת ילדים מהעיר אל הכפר (סיפור כזה מוצג באופן נוגע ללב בסרט המצוין "יקירי"). כמו כן נוצר במדינה רוב אדיר של גברים במדינה שנידונו לחיי רווקות. כיום אסור בסין לבצע בדיקת אולטרסאונד לבירור מין היילוד.

  5. בעיה פסיכולוגית- המדיניות יצרה בסין דור של "נסיכים". ילדים אשר גדלו כל חייהם כבן יחיד, ללא אחים, ללא דודים או בני דודים, עם זוג הורים ושני זוגות סבים וסבתות שכל מעייניהם נתונים בהם. תופעה זו מוכרת בשם "סינדרום הקיסרים הקטנים".

 

לאורך השנים, מיתנה סין את מדיניותה, עד אשר ההכרזה הרשמית באוקטובר 2015 היתה רק עניין של זמן. כך למשל, בכפר ניתן היתר ללידת בן נוסף לאחר בת ראשונה; בני זוג ששניהם בנים יחידים הורשו להביא לעולם שני ילדים, וכך גם בני מיעוטים (בסין מוגדרות בחוק 55 קבוצות אתניות כמיעוטים); במקרה בו הבן נפטר הורשו בני הזוג להביא לעולם ילד נוסף ועוד.

מעניין לראות, כי כיום רבים בסין, גם מבין אלו שכבר זכאים לשני ילדים, מוותרים על זכות זו, עקב עלות המחייה הגבוהה. זוהי תופעה מוכרת, בחברה בה איכות החיים הולכת עולה, פעמים רבות מספר הילדים יורד. באירופה למשל, ללא כל מדיניות המגבילה את הילודה, מספר הילדים הממוצע למשפחה נמוך משניים. בסין אמנם קיימת עדיין חברה חקלאית אדירה בגודלה, אך תהליך העיור בה מתעצם והולך, וכחלק מכך תהליכים טבעיים של ירידה במספר הילדים. באופן אירוני, ייתכן כי הבעיות הדמוגרפיות והכלכליות שציינו עוד ייאלצו בעתיד את מנהיגי סין לשקול חזרה לקמפיינים לעידוד הילודה, על מנת לשמור על המשך צמיחתה של סין בקצב מסחרר.

ילדה סינית מחזיקה פרח. בסין כיום מרבית הילדים הם ילדים יחידים
שוק פנויים פנויות בכיכר העם בשנגחאי
כיום בסין שיעור הגברים גבוה בהרבה משיעור הנשים
שוק פנויים פנויות בכיכר העם בשנגחאי